את יודעת את התחושה הזאת?
בבוקר, הגוף נוקשה.
צריך כמה דקות להתחמם לפני שאפשר באמת לזוז.
הרגליים כבדות,
הגב תפוס,
כל תנועה דורשת מאמץ.
דברים שפעם עשית בלי לחשוב, היום דורשים כוח.
לקום מהספה.
לפתוח צנצנת.
לסחוב שקיות.
הגוף פשוט לא מגיב כמו פעם.
כל פעם זה משהו אחר שכואב.
פעם הגב, פעם הברך, פעם הכתף.
ואת לא יודעת איפה ומתי זה יופיע.
ויש את הפחד מהנפילה.
לא רק מהנפילה עצמה, אלא ממה שיבוא אחריה.
ההליכה לא יציבה כמו פעם, יש רגעים שהגוף נתקע באמצע תנועה.
ואת מוצאת את עצמך נאחזת בקיר, בשולחן, בכל דבר שיכול לתמוך.
ואת שואלת את עצמך:
"אם זה המצב היום, מה יהיה בעוד חצי שנה? בעוד שנה?"
"לאן זה מוביל אותי?"
והמחשבה הכי קשה:
"אני לא רוצה להיות נטל על הילדים שלי."
הלכת לרופא.
הוא אמר: "זה הגיל. אין מה לעשות."
אבל יש מה לעשות!
בסך הכל את רוצה
לקום בבוקר בלי לבדוק קודם מה כואב.
לרדת במדרגות בלי לחשוב על כל צעד.
להגיד "כן" כשמזמינים אותך, בלי לחשוב אם תסתדרי.
להרגיש בטוחה בבית שלך, בלי פחד מנפילה.
זה הכל. לא צריך הרבה.
פשוט להיות חזקה.